‏אודח גוי שהיה מגיע לביתו של יהודי לא היה מוכנס לבית אלא מתקבל מחוץ לבית, או בייטוקוליי"נפרד בפאתי הכפר. היהודים היו נמנעים ממגע פיזי עמו ואף לחיצת ידיים לא חיתה נהוגה. חיתה חשדנות רבה כלפיו, היה נשאל למטרת בואו' מטופל באופן ענייניי לפי מידת הנימוסי ועם עזיבתו היה מודה על האורח (אן לא היה נפרד בברכה היהודית שהוזכרה קודם).

‏בישראל נשמדים עקרונות אורח אלו במידה רבה, תוך התאמתם לתנאים השונים בארץ . בני משפחה ובני העדה מתקבלים יותר בסגנון המסורתי, בעוד אורחים שאינם מהעדה, מתקבלים בצודה יותר יימעדביתיי על-ידי הגשת שתייה קלה וקפה, ללא טכס הייבונהיי, ופחות הקפדה על גינוני הכבוד השונים, דבר המשתנה ממשפחה למשפחה, כאשד הזמן עושה את שלו גם כן . עובד אשד יהיה עד למרכזיות מנהגי קבלת האורחים ולמורכבותם, ואשד יבין את התרומה המשמעותית שיכולה להיות לעצם הביקור שלו בביתם של הפונים יוכל לחוש בצודה מוחשית מאד את התרומה שיכולה להיות לפעולת REACHING-OUT ‏מעיו זו . אם הוא ידע להתאים עצמו ולהתנהג כאורח ייאתיופייי ולא כייישראלייי' ישתתף בשתיה ובאכילה (אפילו טעימה בלבד) ובגינוני הכבוד ההדדי, ידע לבקש להשתתף בטכס הייבונהיי במקום לשתות נס-קפה ויהיה בכן נטוי נוסף להיותו רוחש כבוד לתרבות ולאותה משפחה, ועל היותו נכון לשבת ולשוחח ביתר אריכות עמם מתון כבוד הדדי, דבר היכול לתרום דנות לפיתוח הקשר.

‏• המילה "טוקול" ‏אינה מילה מוכרת ליהודי אתיופיה.

‏השמות המוכרים לתארו בית הקש האתיופי הינם "בית" (בית), "י-סאר-בית" (בית הקש), "גוג'ו" ‏(בקתה), "‏אדרש" (בקתה גדולה).

24