1 . שלום בית על ידי בני הזוג עצמם - במקרה של סכסוכים קלים בקרב זוגות צעירים ריימערבייםיי יותר נראה שגוברת הנטייה לפותרם בבית פנימה. תופעה זו התרחבה כנראה במעט בהשוואה לנדירותה באתיופיה, אן היא עדייו מתרחשת במי מדים מצומצמים .
2 . שלום בית על ידי בני המשפחה המורחבת - כאשר ישנם הורים או אחים בוגרים, יש נטייה להעזר בהם לצורן תיווך. המשפחה המורחבת ממשיכה להוות קבוצת התייחסות חשובה מאד, אולם במקרים רבים מצויים חלק מבני המשפחה באתיופיה, וחסרונם מורגש בנוסף לדאגה לשלומם. במקרים די רבים נמצאים בני המשפחה שכן הגיעו, במקומות יישוב מרוחקים, דבר המקשה על ניידותם כדי לסייע בתיווך ובתמיכה . בנוסף לכן 'נראה שחל פיחות מסויים במעמדם וביכולתם להשפיע על בני הזוג, מכיוון שיכולתם לסייע חומרית, או לתת גיבוי חוקי להחלטות המתקבלות כמעט ואינו קיים, וזאת בשונה מהמצב באתיופיה.
בגלל מבנה הדיור בישראל, הקשר עם השכנים נושא אופי שונה מאשר באתיופיה, ובמקרה של סכסוכים ייטו השכנים שלא להתערב ולא לדווח לבני הייזמדיי - כדי שהללו יסייעו בהרגעת הרוחות, כפי שקרה בחוייל. במקרים חריגים יזעיקו השכנים את המשטרה .
בעת השהיה במרכזי הקליטה היה הפיקוח במובן זה רב יותר בשל המגורים ההומוגניים והצפופים (צפיפות וסמיכות לעליה שכשלעצמם כאמור, יצרו מתחים רבים שהגבירו את הסכסוכים). במעבר לדיור קבע, בו הפיזור הגיאוגרפי גדול יותר, מרבית השכנים אינם בני העדה, המנהגים שונים, והקשרים עמם הם בדרן כלל פחות אינטנסיביים ולעיתים לא קיימים כלל.
במרבית המקרים מסתמן כל אחד מבני הזוג על סיוע בני משפחתו . וייטה לפנות אליהם, כפי שהיה באתיופיה במידה והוא מעריך כי הדבר יסייע בידו ולא יפגע בו .
3 . שלום בית על ידי הזקנים (ה"שימאגלה") - גם מוסד זה ממשיר להתקיים, ועולים רבים מסתייעים בו במקרה של סכסוכים. הפנייה לזקנים נעשית בדרן כלל בלחץ בני המשפחה המבוגרים של בני הזוג, לעתים קרובות, מבלי לערב או לידע את העובד הסוציאלי המטפל.
16
