| התוכן | עמוד הקודם | עמוד הבא
(שנקראה בפי הנוצרים בשם הגנאי "גודית'', אשר משמעות נוספת הגלומה בו הוא - "אכזרית"), ושל שושלת מלכים ששמם גדעון (המוכרים בשם "הגדעונים"). המלכים הנוצרים נלחמו בממלכה זו ללא הצלחה החל משנת 1320 , עד לנפילתה בשנת 1620 בידי הקיסר סוסניוס . במלחמה באו לידי ביטוי גילויי גבורה שתועדו בכרוניקות הנוצריות, כמו סיפורן של הנשים היהודיות שהפילו עצמן למוות מהמצוקים יחד עם שרביהן .
תפילות דתיות רבות מאזכרות את ירושלים ואת חלום השיבה לציון. "ג'ינגה, ג'ינגה איירוסלם ג'ינגה" היא אולי התפילה המוכרת שבהן, המבקשת לשמוע על שלום ירושלים ובית המקדש. גם שירים לא דתיים מאזכרים את ירושלים, כגון השיר לחסידה שהיו שרים כאשר ראו אותה עוברת מעל כפריהם: "חסידה, חסידה, מה שלום ארצנו ירושלים - בשרי לנו בשורה" ("שימלה, שימלה, אגרצ'ין אירוסלם דהנה ... "). כמיהה ציונית משיחית-דתית זו לירושלים מצאת ביטוי מוחשי מתועד כבר ב-1862 , עת יצאו אלפים רבים מבני הקהילה, בראשותו של אבא מהרי, למסע רגלי לכיוון ירושלים - מסע שנכשל. הקשר של מרכזי היהדות בעת החדשה עם יהודי אתיופיה התחדש עם יציאת פרופ' יוסף הלוי לשליחות באתיופיה (1867). אולם נושא יהודי אתיופיה עלה לסדר היום הציבורי של היהדות העולמית רק שנים לאחר מכן, בעקבות פעילותו האינטנסיבית של ד"ר יעקב פייטלוביץ' אשר פעל למענם רבות, החל ממסעו הראשון לאתיופיה ב-1904 ועד לפטירתו בישראל בשנת 1955 . תלמידים רבים מקרב בני הקהילה העמיד ך 11 ר פייטלוביץ': פרופז טמראת עמנואל ז"ל, מר יונה נוגלה ז"ל ורבים אחרים, מקצתם עדייו חיים ומתגוררים בקרבנו. בעקיפין תרמה פעילותו זו להבאת שתי קבוצות של בני נוער ללימודים בפנימיית כפר בתיה באמצע שנות ה-'50 כע''י הסוכנות היהודית). תלמידים אלו חזרו רובם לאתיופיה לשמש מורים בקהילה, והם משמשים עד היום עמודי תווך בקהילה. מנהיגות זו, יחד עם המנהיגות המסורתית הדתית היא שהצליחה 8 |
![]() |