מכאן ייקל להביו את החששות והציפיות שיש לעולים מהקשר עם העובד המקצועי. העובד מצפה מהעולה לספר לו את בעיותיו וקשייו, אשר הערלה תופס כייסודרתיי שלו ושל בני משפחתו. הוא מתבקש לספר סודות אלו לאדם שאיננו ייבעל הסודיי שלו ושלא שיין למשפחה, ואשר שאלה מרכזית לגביו היא באיזו מידה ידע העובד לשמור סוד ולא לגלותו ולפגוע בעולה ובמשפחתו ?באיזו מידה ניתן לסמוך על מי שרושם ומתעד את הנאמר, רושם דוחייות, מתייעץ עם אנשי צוות אחרים, או אף נעזר במתרגם? האם יכול אדם כזה להיות תחליף הולם לייבעל הסודיי שהיה קיים באתיופיה ?
למרות כל סימני השאלה, מסתמן כיום שינוי וישנם עולים המוכנים לקבל את ההיבטים "הטיפוליים האישייםיי שבקשר עם איש המקצוע, ומרננים לשתפו יותר בייסודותיהםיי וברגשותיהם . נראה שמידת השיתוף קשורה למידת האמון שנוצר כלפי העובד ובהערכה באיזו מידה תקדם ההחשפות את מטרותיו ורצונות<יו .
דוגמא שכיחה חינה פניית אשה אל העובדת המקצועית בטרוניות על התנהגות בעלה כלפיה. במקרים אלו רצוי שהעובדת תשקול אם יש מקום לערב את מערכת התמיכה המסורתית (בני משפחה, "בעלי סודיי, חכמי העדה ונו•) הן לצורן הבנת הסכסוך והן לשם פתרונו I ותרן נקיטת זהירות בפניתה הישירה לנוגעים בדבר .
20
