5 . שמות
"טוב שם משמן טוב" (פתגם אתיופי ידוע הלקוח מקהלת ז•,א•)השימוש בשמות ובשמות משפחה בישראל שונה מהנהוג באתיופיה . העקרון המרכזי הקיים באתיופיה הוא שכל אדם מוכר בשמו הפרטי אשר נחשב לשמו המזהה, כאשר לשם זה מצטרף שמו הפרטי של האב הביולוגי. שם האב נחשב לשם השני של הגבר וגם של האשה אפילו אם היא נשואה, באופן דומה לדרך בה מתייחס הישראלי לשם משפחתו .דרך זו של זהרי חיתה מקובלת בהרבה עדות עד לא מזמן, כך שאנו נתקלים בארץ בשמות משפחה כמו בן-סימון, אברמסון (הבן של אברהם), יצחקשוילי (הבן של יצחק) וכד• . השם שנבחר לאדם היה בעל משמעות רבה ובדרך כלל לא נבחר באקראי .בנוסף לשם "הרשמי" שניתן לו סמוך ללידתו , היו בני משפחה קוראים לו גם בשמות נוספים I כך שמגיל צעיר הוא הורגל להיקרא בשמות שונים על-ידי אנשים שונים מקרב המשפחה . מאפיינים בסיסיים אלו של שיטת מתן השמות השתנו בישראל :
1 . שם משפחה - על מנת לאפשר זיהוי של משפחות ורישומם כמקובל בארץ, היה צורך במתן שם משפחה אחיד לכל בני המשפחה - לאב, לאם, לילדיהם, להורי האב וכדי. העקרון הבסיסי על פיו נהגו עם מרבית העולים שהגיעו מאז "מבצע משה" הוא קביעת השם הפרטי של האב של האדם האחרון בשושלת שעדייו בחייס - כשם המשפחה I דבר המאפשר בדרך כלל מתן שם אחד לכל בני המשפחה .*
2 . י,ץם פרטי - לעולים רבים בתקופת "מבצע משה" ניתן, בנוסף לשמם האתיופי, גם שם עברי. במרבית המקרים נעשה כסיון לשמר את
• לדוגמא : אם לאביו של מהרי קוראים אקלילו והאב חי, ואביו (הסבא), אשר שמו גטהון, כפטר - מקבל העולה את שם סבו (גטהון) - כשם משפחתו. אם סבו בחיים ואבי סבו כפטר - מקבל העולה את שם אבי סבו כשם משפחתו (פלדמן 1986 ).
14
