רוב יהודי אתיופיה היו מפוזרים כאמור במאות כפרים באזורים שונים בצפון מערב אתיופיה, ומיעוטם- בערים כמו גוננדר ואדיס אבנה. יוצא מכן שיש הבדלים תרבותיים גדולים ורבים בין יוצאי האזורים השונים, ולכן מתוספים שינויים רבים בהתנהגות המתרחשים עם הזמך עקב העלייה - דבר הבולט יותר אצל הצעירים. אולם למרות הבדלים ושינויים אלו קיימים מספר מאפיינים בסיסיים מיוחדים המשותפים לרובם. הכרת מאפיינים אלו תאפשר להביך את קשיי הקליטה שלהם, ותגביר את האפשרויות להצלחת קליטתם.
1 . תהליך עלייה טראומטי: יהודי אתיופיה עברו תלאות פיזיות ונפשיות קשות כמו מוות ופרידות, תלאות המלוות בתחושות עצבות, דיכאון, בדידות ורגשות אשם קשים. בתהליך העלייה המפרך והמסוכך ארצה עברו העולים חוויות קשות יותר ממה שעוברים בדרן כלל מהגרים או עולים אחרים. הדבר בולט במיוחד בקרב עולי יימבצע משתיי. האובדך, המוות והניתוק הממושך משפיעים גם על כל יתר בני הקהילה, שכך לרובם המכריע היו קרובי משפחה שנפטרו בעת השהות בסודאן.
2 . פיצול של משפחות: בשל אופיה של העליה נותרו כל המשפחות חצויות לתקופות ארוכות - ילדים מהורים, גברים מנשותיהם, אחים מאחיותיהם וכד'. בגלל הפירוד הממושך לא כל המשפחות חזרו לחיות יחד לאחר העלייה.
11
